תפריט נגישות






Shtika parsit  שתיקה פרסית – שרה אהרוניShtika parsit

סקרה את הספר: לי יניני

אהבתה של סלטנאת" משנת 2008. מאז ועד היום, כל ספר ששרה אהרוני כותבת, נרכש על ידי כשהוא עדיין עטוף בניחוחותיו של בית הדפוס.

"אהבתה של סלטנאת" מתחיל בשנת 1946 באיראן, בתקופת המשבר שהתייחס לחלוקת שטחה של איראן לשתי מדינות, ואילו הספר "שתיקה פרסית" מתחיל בשנת 1978 כ-32 שנה אחריו.

מלבד הכתיבה הקולחת והרהוטה, שרה אהרוני יודעת ליטול עובדות מציאותיות, ואירועים היסטוריים, לצפות אותם בתבליני דמיונה העשיר, והרי לכם ספר שאי אפשר להניחו מהיד.

"שתיקה פרסית" הוקדש לאם הסופרת ז"ל, ולדעתי מהווה סגירת מעגל וחזרה לשורשים, כשבדרך שרה אהרוני נטלה לעצמה הצצה מערבה, עם הספר הנפלא "אהבתה של הגברת רוטשילד".

העלילה מחולקת לשני חלקים:
*חלק א-מדינה בטלטלה.
*חלק ב-הבריחה מטהרן.

החלק הראשון מתרכז בעובדות היסטוריות: נפילת שלטונו של השאה, בריחתו מאיראן, היחס ליהודים לפני ואחרי המהפכה, ועם עלייתו של אייתוללה חומיני לשלטון.

השנאה ליהודים עקב הערצה לאייתוללה הלכה וגברה משנת 1979. ברמקולים בחוצות העיר נשמעו קריאות: "קטל אמ כלימיה! טבחו ביהודים!" (עמוד 68).

חוצות טהרן בערו והשנאה ליהודים הלכה ותפחה מיום ליום. הפגנות נגד ארצות-הברית וישראל, הפגנות, התקהלויות ושריפת צמיגים הפכו למראות יומיומיות.

הרפובליקה האסלאמית והנשיא הרפורמיסטי, הצרו את תנועתם של היהודים, ועצרו נשים שלא התלבשו על פי קוד הלבוש האסלאמי. ב-4.11.1979 פלשה קבוצת סטודנטים איראנים לשגרירות ארה"ב בטהרן, ולקחה בני ערובה בתמורה להסגרת השאה, ששהה באותה עת בטיפול רפואי בארצות הברית.

בסיוע יומנה של פרי ניתן לחוש את האווירה האנטי יהודית, שאפפה את הקהילה היהודית באירן. עמוד 168: "אני ממשיכה לנשום את האוויר המלא בריח של פחד. שפיכות דמים, אונס של נשים ונערות, תקיפה של ארמונות ומוזיאונים, ביזה של חפצי אמנות ואוצרות יקרי ערך, הטרדת נשים תמימות על ידי סיירות זיינב באשמה של עבירות מוסר כביכול, תמונות האבלים על הנופלים. אלוהים, איזה פחד ובלבול!"

הרעת היחס ליהודים, גרמה למנוסה של יהודים בדרכים עקלקלות לישראל, ארצות הברית ומדינות נוספות.

בחלקו השני של הספר "שתיקה פרסית", שרה אהרוני גוללה את מחול השדים של מסע הבריחה המטלטל ותלאותיו. המנוסה מהלבה הגועשת של ההר האיראני לא הייתה פשוטה ולוותה בחרדות, תלאות, קשיים פיזיים, חששות ואכזבות. 
אם החלק הראשון של הספר עסק במערכות יחסים בתוך המשפחה והאטמוספירה באותה עת, בחלק השני תמצאו רגעי מתח מטלטלים, מפחי נפש, מעילה באמון, התבדות וציפיות ששואבות לתוכן אכזבות.

כל העלילה מגוללת לקורא על ידי דמותה של פרי, בת הזקונים של משפחת הנאי. פרי-יהודייה, מקסימה ופקחית ובליבה פינתה חלקה עבור בן-דודה מורד לוי.

המהפכה האסלאמית אומנם דחתה את נישואיהם, אך שכבר לא יכלו להמתין יותר, החליטו להינשא בצל המהפכה, ובהמשך נולדו להם שני ילדים: אבי (מלשון אברהם בפרסית) ואילנה.

דמותה של פרי מתבגרת לעיני הקורא אט אט. מילדה שובבה שעושה תרגיל למסעוד-אחיה של ליאם חאנום, שאחזה בתואר בעלת בית, ועד לאישה דעתנית ואמיצה.

אימה של מהרי, שחוכמת חייה שזורה לאורך כל הספר נפלאה ומדהימה כאחד. מנגד דמותו של האב יעקב שמתואר כאיש מחמיר, קמצן במחמאות, קר רוח שנמנע אפילו מללטף ולחבק את ילדיו כי לדעתו "הפינוק יוביל את הילד לחוצפנות". שתי דמויות שונות האחד מהשני, שגם כאן האישה היא "הדומיננטית" בדרכה שלה ובהתאמה לאותם ימים.

את שנות התבגרותה בילתה פרי עם בהנום אחיה, מפני שאחיה ואחיותיה הנוספים נישאו ועזבו את בית ההורים. שתי אחיותיה סוראיה-הבכורה ושירן עזבו עם משפחתם ועלו לישראל בתקופת שלטונו של השאה.

בכתיבה יחודית שרה אהרוני עורכת לקורא הכרה עם התרבות המקומית, ההווי, הלבוש, המנהגים, מאכלים מסורתיים, פתגמים עממיים, תיאורי נוף ולא מעט הרהורים על מהות החיים.

בעלילה שזורים משפטים בקשאנית (פרסית יהודית). כקוראת שאינה מדוברי השפה, הקלה עלי מאוד העובדה שהתרגום לעברית, נעשה בסמיכות למשפט בקשאנית. צורת כתיבה זו נוחה ומקלה על הקורא.

דבר נוסף שמצא חן-בעיני הוא הפונט השונה שבו נכתבו היומן של פרי, והמכתבים שהגיעו מהאחיות סוראיה ושירן שהתגוררו בישראל. בד בבד באותם מכתבים תיארו האחיות את החיים בארץ, הטיול המשפחתי לכותל המערבי, והחינוך המצוין שילדיהם זוכים לו בארץ.

כתיבתה של שרה אהרוני מוצפת מטאפורות בעברית מצוחצחת, חדה ושנונה כאחד, וגם פה כמו בכל ספריה תמצאו את האישה הדעתנית והאמיצה, על אף שחונכה תחת המטריה הפטריכאלית.

הספר נקרא "שתיקה פרסית" אך שורותיו זועקות...

לא לחינם שרה אהרוני ציטטה את המשפט של תומאס הרדי: "נפלא להאזין לשתיקתו של אדם."

במילה אחת: אהבתי 
בשתי מילים: ממליצה בחום
במשפט אחד: הצלחת המשימה לא נמדדת במספר הכשלונות אלה בהגשמתה!

לי יניני

ידיעות ספרים, פרוזה מקור, 343 עמודים, 2017

על מועדון הקוראים שמעתם?

באמצעות מועדון הקוראים של אגרון, הספריות שלנו שומרות על קשר עם הקוראים שלהן הצטרפות לתכנית